מיני סופגניות לילדים

הסופגניות הקטנות האלה נולדו אצלי מתוך צורך פרקטי לגמרי. הילדים שלי אף פעם לא מסיימים סופגנייה בגודל רגיל, וחצי ממנה נשארת על הצלחת עם ריבה שנוזלת החוצה. אז ירדתי לקוטר של ארבעה סנטימטרים, והכל הסתדר: העיגולים תופחים מהר יותר, הטיגון לוקח שתי דקות, והם אוכלים אותן שלמות בלי להתלכלך עד המרפקים.

הבצק כאן הוא בן דוד קרוב של בצק החלה שאני לשה בכל יום שישי, רק עם יותר חמאה ויותר סוכר. מי שרגיל ללוש חלות ירגיש כאן בבית. טיגנתי את המתכון הזה שלוש פעמים לפני שהעליתי אותו, ובפעם השלישית הן נגמרו עוד לפני שהמנה האחרונה יצאה מהשמן.

למה זה עובד

• הקוטר הקטן עושה את העבודה. סופגנייה בקוטר 4 ס”מ מתבשלת עד המרכז תוך כשתי דקות, ולכן היא לא מספיקה להשחים יותר מדי מבחוץ. סופגנייה רגילה בקוטר 8 ס”מ צריכה שלוש עד ארבע דקות, וזה בדיוק הטווח שבו המרכז נשאר בצקי והחוץ כבר כהה.
• החמאה נכנסת רק אחרי הלישה. שומן עוטף את חלבוני הקמח ומאט את בניית רשת הגלוטן. קודם בונים בצק חזק ואלסטי, ורק אז מוסיפים את החמאה, וככה מקבלים גם נפח וגם רכות.
• 170 מעלות ולא יותר. בשמן חם מדי נוצר קרום מהר מדי והמרכז נשאר בצקי. בשמן קר מדי הבצק סופג שמן במקום להיטגן בו, והסופגנייה יוצאת כבדה ושמנונית. הטווח הבטוח הוא 165 עד 175 מעלות.
• עומק שמן של 4 ס”מ מאפשר לסופגניות לצוף בלי לגעת בתחתית הסיר. בשכבת שמן רדודה הן נשרפות בצד אחד ונשארות בהירות בצד השני.
• התפיחה השנייה על המגש היא זו שיוצרת את הטבעת הבהירה סביב ההיקף. בצק תפוח צף גבוה בשמן, והקו שנשאר מעל פני השמן ולא השחים הוא הסימן שהכל עבד.

טעויות נפוצות

• מרדדים דק מדי. פחות מ-1.5 ס”מ ומקבלים דיסקיות שטוחות במקום כדורים תפוחים.
• מכניסים יותר מדי לסיר. כל סופגנייה מורידה את טמפרטורת השמן. חמש עד שש בכל פעם בסיר רחב, לא יותר.
• מגלגלים בסוכר כשהן רותחות. הסוכר נמס והופך לציפוי דביק. מחכים כשתי דקות, עד שאפשר להחזיק בלי להיכוות.
• מקמחים את המגש בנדיבות. עודפי קמח נשרפים בשמן ומשחירים אותו כבר אחרי שתי מנות. מנערים כל עיגול לפני הכניסה לסיר.
• שוכחים את המגשים בחום בזמן שמטגנים מנה אחרי מנה. העיגולים האחרונים מתפיחים יותר מדי ומתכווצים בשמן. משאירים אותם מכוסים במקום קריר עד התור שלהם.

תחליפים וגרסאות

• גרסה פרווה: מחליפים את החלב במשקה שקדים או סויה ואת החמאה ב-70 גרם מרגרינה רכה. הטעם קצת פחות עשיר, המרקם כמעט זהה.
• בלי מילוי: רק סוכר וקינמון. זו הגרסה שהילדים שלי מבקשים, והיא גם היחידה שלא מלכלכת את הסלון.
• טבילה בשוקולד: ממיסים 100 גרם שוקולד מריר וטובלים חצי מכל סופגנייה. מניחים על נייר אפייה עד שהשוקולד מתייצב.
• כדורי בצק מהשאריות: במקום לרדד את השאריות שוב, מגלגלים מהן כדורים קטנים ומטגנים אותם כמו שהם. יוצאים ביסים עגולים בלי צורה מדויקת, והילדים דווקא אוהבים אותם יותר.

שמירה והכנה מראש

סופגניות הן מאפה של אותו היום, ובעיקר של אותן שעתיים שאחרי הטיגון. אחר כך הן מתקשות. אפשר להכין את הבצק יום מראש: אחרי הלישה מכסים ומעבירים למקרר ללילה, ובבוקר מוציאים, מרדדים, חותכים ומתפיחים שעה עד שעה וחצי בטמפרטורת החדר, כי בצק קר צריך יותר זמן. אפשר גם להקפיא את העיגולים החתוכים על מגש, להעביר לשקית אחרי שהם קפואים, ולהפשיר ולהתפיח שעתיים עד שלוש לפני הטיגון. סופגניות שכבר טוגנו מתרעננות יפה 3 דקות בתנור שחומם ל-150 מעלות, ואת הסוכר מפזרים רק אחרי זה.

שאלות נפוצות

אפשר ללוש בלי מיקסר?

כן. לשים ביד כ-12 דקות על משטח העבודה, מוסיפים את החמאה בשלבים וממשיכים ללוש עוד כמה דקות עד שהבצק חלק. הוא דביק בהתחלה וזה בסדר גמור, מתאפקים ולא מוסיפים קמח.

איך ממלאים סופגניות כל כך קטנות?

במזרק מילוי צר, דרך הטבעת הבהירה שבצד. כחצי כפית ריבה לכל אחת ולא יותר, אחרת הן נקרעות. ריבה חלקה עובדת טוב יותר מריבה עם חתיכות פרי שסותמות את המזרק.

למה הסופגניות שלי יוצאות שמנוניות?

כמעט תמיד השמן היה קר מדי, או שנכנסו יותר מדי יחידות יחד. בודקים עם מדחום ומחכים שהשמן יחזור ל-170 מעלות בין מנה למנה.

אפשר לאפות אותן במקום לטגן?

אפשר לאפות כ-10 דקות ב-180 מעלות בתבנית עם נייר אפייה, ולמרוח חמאה מומסת ביציאה מהתנור כדי שהסוכר ייתפס. אבל נהיה הוגנים: זו כבר לא סופגנייה אלא לחמנייה מתוקה קטנה. טעימה מאוד, פשוט דבר אחר.