לפת כבושה ורודה בצנצנת

לפת כבושה ורודה ופריכה בכבישה טבעית, עם סלק ושום. 20 דקות עבודה, חמישה ימים על השיש, וצנצנת חמוצים בדיוק כמו ליד פלאפל.

רונית אלמוג
רונית אלמוג קיבוץ בגליל · ירקות וסלטים · 69 מתכונים
לדוכן
20 דק'הכנה
5 דק'בישול
קלרמה
12מנות
פרווהלפת כבושהחמוצים בביתכבישה טבעיתלפת ורודהטבעוניללא גלוטן
לפת כבושה ורודה בצנצנתתמונה להמחשה בלבד

אופן ההכנה

  1. קולפים את הלפת וחותכים אותה לפרוסות בעובי 1.5 ס"מ, ואת הפרוסות לרצועות באותו עובי ובאורך של אצבע.

  2. קולפים את הסלק ופורסים ממנו 3 או 4 פרוסות דקות, בעובי 2 עד 3 מ"מ. את שאר הסלק שומרים לסלט, כי יותר מזה יצבע את הלפת בסגול כבד.

  3. מחממים 2 כוסות מהמים, מוסיפים את המלח ומערבבים כדקה או שתיים, עד שהמלח נעלם לגמרי ואין גרגרים בתחתית. מוסיפים את שאר המים הקרים ואת החומץ ומניחים לתמלחת להתקרר לטמפרטורת החדר.

  4. מניחים בתחתית צנצנת נקייה של 2 ליטר את השום הקלוף והשלם, הפלפל החריף וגרגרי הכוסברה. מסדרים את הלפת בשכבות צפופות ומשלבים ביניהן את פרוסות הסלק.

  5. יוצקים את התמלחת עד שהלפת מכוסה לגמרי, ומשאירים כ-3 ס"מ אוויר בחלק העליון. בדרך כלל נשארת תמלחת עודפת, ואותה שומרים במקרר כדי להשלים אם הנוזל בצנצנת יורד.

  6. מכבידים על הלפת בכוסית זכוכית קטנה ונקייה, כך שאף חתיכה לא מציצה מעל הנוזל. סוגרים את המכסה ברפיון ומשאירים את הצנצנת על השיש בטמפרטורת החדר, לא בשמש ולא ליד התנור.

  7. אחרי יומיים או שלושה מתחילות לעלות בועות קטנות, וזה הסימן שהכבישה התחילה. פעם ביום פותחים את המכסה לשנייה כדי לשחרר את הגז, ומוודאים שהלפת עדיין מכוסה בתמלחת.

  8. אחרי 4 ימים טועמים מקל אחד. כשהוא חמוץ לפי הטעם שלכם וורוד עד המרכז, בדרך כלל ביום החמישי, סוגרים את המכסה היטב ומעבירים למקרר. במטבח קר מאוד זה עשוי לקחת יום או שניים נוספים.

  9. מוציאים מהתמלחת בעזרת מזלג נקי ומגישים קרה, לצד פלאפל, חומוס, אורז או כל צלי.

הטיפ של רוניתהכי קל להכביד על הלפת בשקית ניילון קטנה ונקייה: ממלאים אותה במעט מהתמלחת שנשארה וקושרים. היא מתפרסת על כל פני השטח ולא נותנת לאף חתיכה לעלות מעל הנוזל, וזה בדיוק מה שמונע עובש.

בגינה שלי הלפת היא הירק שתמיד מפתיע אותי. זורעים אותה בסוף הקיץ, היא לא מבקשת כמעט כלום, ובחורף יש פתאום יותר לפת ממה שמישהו בבית מוכן לאכול מבושלת. ככה התחלתי לכבוש אותה, ומאז זו צנצנת שעומדת אצלי על השיש כל החורף. בכבישה אני עובדת ביחסים ולא בעין, וביחס אחד אני לא נוגעת: 40 גרם מלח על ליטר מים.

הסלק כאן הוא לא תבלין אלא צבע. שלוש או ארבע פרוסות דקות צובעות קילו לפת בוורוד עמוק תוך יומיים, בלי להשתלט על הטעם. אחרי חמישה ימים על השיש מקבלים לפת פריכה וחמוצה, בדיוק זו שמגישים ליד פלאפל, שווארמה או קציצות. העבודה עצמה היא 20 דקות, וכל השאר קורה לבד בצנצנת.

למה זה עובד

  • תמלחת של כ-4 אחוז: 40 גרם מלח על ליטר מים זה הריכוז שמעכב את חיידקי הריקבון ובכל זאת מאפשר לחיידקי החומצה הלקטית לעבוד ולהחמיץ. פחות מזה והלפת מתרככת ונעשית חלקלקה.
  • לפת מחזיקה פריכות: היא ירק שורש עם רקמה צפופה ונוקשה, ולכן היא נשארת פריכה בצנצנת גם אחרי שבועות, בניגוד למלפפון שנוטה להתרכך.
  • חיתוך של 1.5 ס”מ: עבה מספיק כדי להישאר נוקשה, דק מספיק כדי שהתמלחת והצבע יגיעו למרכז בתוך כמה ימים.
  • מעט חומץ בהתחלה: ¼ כוס על ליטר מחמיצה את התמלחת כבר ביום הראשון ונותנת לחיידקי הכבישה יתרון על כל מה שעלול לקלקל. היא מאטה מעט את התסיסה אבל לא עוצרת אותה.
  • הצבע נודד בנוזל: הפיגמנט האדום של הסלק מסיס במים, ולכן הוא עובר דרך התמלחת וצובע את כל הצנצנת באופן אחיד ולא רק את מה שנוגע בפרוסה.

טעויות נפוצות

  • לקצץ במלח. כפית פחות זה מה שמפריד בין לפת פריכה לבין צנצנת שמריחה רע. הדרך הבטוחה היא לשקול את המלח, ואם אין משקל מודדים 2½ כפות מלח גס.
  • ירקות שמציצים מעל התמלחת. כל חתיכה שנשארת באוויר עלולה להעלות עובש. מכבידים עליה בכוסית זכוכית נקייה או בשקית עם תמלחת.
  • לסגור את המכסה חזק. התסיסה מייצרת גז. בימים שעל השיש משאירים מכסה רפוי ופותחים אותו לרגע פעם ביום.
  • מלח שולחן עם יוד. הוא עושה תמלחת עכורה וטעם מתכתי. עדיף מלח גס או מלח ים בלי תוספות.
  • יותר מדי סלק. חצי סלק גדול יצבע את הלפת בסגול כבד וייתן לה טעם אדמתי. שלוש או ארבע פרוסות דקות זה כל מה שצריך.
  • צנצנת בשמש או ליד התנור. בחום הכבישה רצה מהר מדי, והלפת מתרככת לפני שהיא מספיקה להחמיץ כמו שצריך.

תחליפים וגרסאות

  • בלי חומץ בכלל: מוותרים על החומץ ומוסיפים יום נוסף על השיש. הטעם יוצא עגול ופחות חד, יותר דומה לחמוצים של השוק.
  • גרסה מהירה למקרר: מרתיחים את התמלחת עם ½ כוס חומץ, מצננים אותה לגמרי ויוצקים על הלפת. סוגרים ומכניסים ישר למקרר, ואחרי שלושה ימים היא פריכה וחמוצה, אבל הטעם הוא של חומץ ולא של כבישה.
  • עם קולורבי או כרובית: מחליפים עד שליש מהלפת. שתיהן נכבשות באותו קצב ובאותה תמלחת.
  • חריף ומתובל: פלפל חריף שלם, כפית גרגרי כוסברה ועלה דפנה. משתמשים רק בתבלינים שלמים, טחונים מעכירים את התמלחת.
  • עם לימון: שתי פרוסות לימון בצנצנת נותנות ריח פרחוני נעים. מסירים אותן כשעוברים למקרר כדי שלא יתפרקו ויהפכו למרירות.

שמירה והכנה מראש

כשהלפת הגיעה לחמיצות שאהובה עליכם, סוגרים היטב ומעבירים למקרר. שם היא נשמרת כחודשיים וממשיכה להחמיץ מאוד לאט, כך שכדאי להכין צנצנת גדולה אחת ולא כמה קטנות. תמיד מוציאים עם מזלג או מלקחיים נקיים ויבשים ולא עם היד, ומחזירים את מה שלא נאכל לתוך הנוזל. לא מקפיאים: הלפת יוצאת מההקפאה ספוגית לגמרי. את התמלחת שנשארת בסוף אין טעם לנצל לסבב חדש שלם, כי המלח שבה נדלל, אבל היא מצוינת כדי להחמיץ טיפה סלט או להשרות בה בצל פרוס לפני הגשה.

שאלות נפוצות

חייבים סלק בשביל הצבע?

לא. בלי סלק מקבלים לפת כבושה בגוון שמנת בהיר, והטעם כמעט זהה. הסלק הוא רק מה שהופך אותה לוורודה כמו זו שמגישים בפלאפל.

איך יודעים שהכבישה עובדת ומתי זורקים?

אחרי יומיים או שלושה רואים בועות קטנות עולות, התמלחת נעכרת מעט והריח חמצמץ ונעים. אם הופיע עובש צף בגוון אפור או ירוק, אם יש ריח רקוב או אם התמלחת הפכה דביקה וחוטית, זורקים את כל הצנצנת ולא מנסים להציל.

אפשר לכבוש לפת גדולה מהגינה?

אפשר, אבל כדאי לבדוק את המרכז. בפקעת גדולה מאוד הלב נעשה סיבי וחריף, ואת החלק הזה עדיף להוציא. פקעות בגודל תפוח הן האידיאל.

למה הלפת יצאה רכה?

כמעט תמיד אחת משתיים: מעט מדי מלח או מקום חם מדי. מודדים את המלח במשקל, ומעמידים את הצנצנת בפינה מוצלת. אם כבר יצאה רכה, מעבירים אותה למקרר מיד, הטעם בסדר גמור והיא פשוט פחות פריכה.

הכנתם? ספרו לנו איך יצא

דירוג ותגובה