מרק גונדי פרסי עם כופתאות עוף
מרק גונדי פרסי אמיתי: כופתאות גדולות ורכות מעוף טחון וקמח חומוס, עם הל וכורכום, שמתבשלות בתוך ציר עוף צלול. מרק של שבת שמחכה בסיר ורק נעשה טוב יותר.
תמונה להמחשה בלבדאופן ההכנה
מניחים את חלקי העוף, הבצל החצוי והמים בסיר רחב של 5 עד 6 ליטר ומביאים לרתיחה על אש גבוהה. אוספים בכף את הקצף האפור שעולה, עד שפני הציר נקיים.
מוסיפים לציר כורכום, מלח ופלפל, מנמיכים לאש קטנה ומבשלים מכוסה חלקית 40 דקות, עד שהבשר רך ונפרד מהעצם בקלות.
בזמן שהציר מתבשל מכינים את הכופתאות: מגרדים את הבצל בצד הגס של הפומפייה ומנקזים אותו קלות בכף, רק כדי להוציא נוזל עודף. לא מייבשים אותו לגמרי.
מערבבים בקערה את העוף הטחון, הבצל המגורד, קמח החומוס, ההל, הכורכום, המלח, הפלפל והשמן. לשים ביד או בכף עץ כ-2 דקות, עד שהתערובת אחידה ודביקה.
מוסיפים את המים הקרים בשתי פעימות וממשיכים ללוש, עד שמתקבל בצק רך ומבריק במרקם של ממרח חומוס סמיך. אם הוא עדיין נוקשה מוסיפים עוד כף מים. מכסים את הקערה ומעבירים למקרר ל-30 דקות, כדי שקמח החומוס יספוג את הנוזלים. המנוחה הזאת היא חלק מהמתכון ולא אופציה, והיא לא מאריכה את העבודה כי הציר ממשיך להתבשל בזמן הזה.
מוציאים את חלקי העוף מהציר ומשליכים את הבצל החצוי. מסננים את הציר אם רוצים מרק צלול במיוחד, מחזירים אותו לסיר ומוסיפים את גרגירי החומוס. טועמים ומוסיפים עוד ½ עד 1 כפית מלח, כי הכופתאות סופגות מהציר והוא צריך לצאת מלוח במידה.
מפוררים את בשר העוף מהעצמות ושומרים בצד. מרטיבים את הידיים במים קרים ומגלגלים כ-14 כופתאות בגודל אגוז מלך גדול, בעדינות ובלי ללחוץ, כדי שיישאר להן אוויר לתפוח.
מביאים את הציר לרחש עדין (בועות קטנות בשוליים, בלי רתיחה) ומשקיעים את הכופתאות אחת אחת בכף. לא מערבבים ולא נוגעים בהן ב-20 הדקות הראשונות.
מבשלים מכוסה על האש הקטנה ביותר שעה בסך הכל, כולל אותן 20 דקות ראשונות. הכופתאות תופחות בכמחצית, עולות אל פני המרק ונעשות רכות וספוגיות. בודקים אחת: היא צריכה להיחתך בכף בלי התנגדות.
מחזירים את בשר העוף המפורר לסיר ומחממים אותו 5 דקות. מגישים 2 כופתאות בקערה עם הרבה ציר, גרגירי חומוס, עשבי תיבול קצוצים, פלח לימון בצד ופיתה או אורז לבן.
בבית שגדלתי בו, בין הצימעס לקציצות, לא ידעו מה זה גונדי. את המאכלים של המשפחה של בעלי אני מבשלת כבר שנים, ובדרך אספתי מתכונים שלא באו מהמטבח שלי בכלל. הגונדי הוא אחד מהם, ולקח לי כמה סבבים של כופתאות קשות כמו אבן עד שהבנתי את שני הדברים שחשובים באמת: הבצק צריך להיות רך ודביק, כמעט כמו ממרח חומוס סמיך, והמרק צריך לרחוש ולא לרתוח.
גונדי (זה השם של הכופתאות עצמן) הן כופתאות מעוף טחון ומקמח חומוס, שמתבשלות בתוך ציר עוף צלול ותופחות בו עד שהן ספוגות טעם. זה מרק של שבת לכל דבר: הוא מחכה בסיר בשקט, הוא רק משתפר בחימום, והוא משביע גם את מי שאומר שהוא לא רעב. שימו לב שחצי השעה שהבצק נח בקירור היא חלק מהמתכון ולא טרחה מיותרת, והיא גם לא מאריכה את העבודה, כי היא קורית בזמן שהציר מתבשל.
למה זה עובד
- קמח חומוס במקום פירורי לחם: הוא סופג הרבה נוזלים, ותערובת החלבון והעמילן שבו מתייצבת בבישול ארוך בלי להתפרק. זה מה שמאפשר לכופתאות לשבת בציר שעה שלמה ולהישאר שלמות.
- בצל מגורד ולא קצוץ: הבצל המגורד משחרר מים ישר לתוך הבשר ושומר אותו עסיסי. בצל קצוץ היה משאיר חתיכות קשות וחורים בכופתאות.
- חצי שעה מנוחה בקירור: קמח החומוס צריך זמן לספוג את הנוזלים. בלי המנוחה הבצק מרגיש נוזלי בגלגול ואחר כך יוצא קמחי בפה.
- אש קטנה מאוד: הכופתאות תופחות מבפנים, ותנועת המים של רתיחה פשוט שוברת אותן. רחש עדין נותן להן לעלות לאט.
- הל: זה הטעם שהופך את המרק הזה לגונדי ולא לקציצות עוף במרק. כפית וחצי נשמעת הרבה, אבל בשעת בישול בציר היא מתעדנת בדיוק.
טעויות נפוצות
- להוסיף עוד קמח כדי שיהיה נוח לגלגל. זו הטעות המרכזית. בצק נוח לעבודה יוצא כופתה קשה. משאירים אותו דביק ומרטיבים את הידיים במים קרים.
- ללחוץ את הכופתאות חזק. מגלגלים בכפות ידיים רכות, שניים שלושה סיבובים וזה הכל.
- להשתמש בעוף טחון מבשר החזה. בלי שומן הכופתאות יוצאות יבשות וגרגריות. ירך ושוק עובדים הרבה יותר טוב.
- לערבב בסיר אחרי שהכופתאות נכנסו. בעשרים הדקות הראשונות הן הכי שבירות. מזיזים את הסיר בעדינות במקום לערבב.
תחליפים וגרסאות
- בלי קמח חומוס: טוחנים גרגירי חומוס יבשים (לא מבושלים) במטחנת תבלינים עד לקמח דק ומנפים. היציבות פחות טובה, ולכן מוסיפים כפית קמח תפוחי אדמה.
- עם בשר בקר: עובד, אבל הטעם כבד יותר. אני מערבבת חצי עוף וחצי בקר כשרוצים מרק עשיר יותר.
- גרסה עשירה בירוקים: מוסיפים לציר חצי צרור פטרוזיליה וכמה גבעולי סלרי בעשרים הדקות האחרונות, ומוציאים לפני ההגשה.
- בלי הל: מחליפים בכפית כמון טחון וקצת קינמון. זה כבר לא גונדי קלאסי, אבל מרק טעים.
שמירה והכנה מראש
המרק נשמר במקרר עד 3 ימים, והכופתאות רק נעשות טעימות יותר אחרי לילה. מחממים על אש קטנה בלי לערבב, ואם הציר התעבה מוסיפים חצי כוס מים חמים. אפשר גם להכין את הבצק יום לפני ולשמור מכוסה במקרר, ואז להוסיף כף מים לפני הגלגול, לגלגל ולבשל בשבת בבוקר. להקפאה מקפיאים את המרק עם הכופתאות יחד עד 3 חודשים, מפשירים לילה במקרר ומחממים בעדינות.
שאלות נפוצות
למה הכופתאות שלי התפרקו בסיר?
כמעט תמיד בגלל אש גבוהה מדי, או בגלל שהבצק לא נח בקירור והקמח לא ספג את הנוזלים. גם ערבוב מוקדם עושה את זה. אם זה קרה, מורידים מיד את האש ומשאירים בשקט, חלק מהכופתאות עוד יתייצבו.
אפשר להכין את המרק בסיר לחץ?
אפשר, אבל אני לא ממליצה. בסיר לחץ הנוזל מתערבל חזק והכופתאות נפגעות. עדיף לבשל את הציר בסיר לחץ 20 דקות, ואז לפתוח ולבשל את הגונדי בסיר רגיל על אש קטנה.
כמה כופתאות יוצאות מהכמות?
כ-14 כופתאות בגודל אגוז מלך גדול, כלומר בערך 2 לכל מנה. אם מגישים את המרק כמנה עיקרית לארוחת שבת, כדאי להכפיל את כמות הכופתאות ולהשתמש בסיר של 8 ליטר לפחות.
המרק מתאים להגשה לילדים?
בהחלט, וזה אחד הדברים שגם מי שלא אוהב מרק אוכל בלי לשאול מה יש בפנים. לילדים צעירים אני עושה כופתאות קטנות יותר (אז מספיק להן 40 דקות בישול) ומפחיתה את ההל לכפית.



הכנתם? ספרו לנו איך יצא