לחם גרוזיני בצורת סירה
לחם גרוזיני בצורת סירה במילוי גבינות נמסות, חלמון וחמאה. בצק רך שתופח שעה וחצי, אפייה קצרה בחום גבוה, וארבע סירות שנעלמות מהשולחן בעשר דקות.
תמונה להמחשה בלבדאופן ההכנה
ממיסים את השמרים והסוכר במים ובחלב הפושרים בקערת מיקסר ומחכים 5 דקות, עד שנוצר קצף דק על פני הנוזל.
מוסיפים את הקמח, המלח ושמן הזית ולשים 8 עד 10 דקות בוו הלישה, עד שהבצק חלק, אלסטי ונאסף לכדור שלא נדבק לדפנות.
מכסים את הקערה ומתפיחים במקום חמים כשעה וחצי, עד שהבצק מכפיל את נפחו ושקע קטן נשאר בו אחרי לחיצת אצבע.
בזמן התפיחה מגררים את המוצרלה ומפוררים את הבולגרית, מייבשים אותה היטב בנייר סופג ומערבבים את שתי הגבינות עם הפלפל השחור.
כ-25 דקות לפני סוף התפיחה מחממים תנור ל-250 מעלות על חום עליון ותחתון, עם תבנית אפייה בשליש התחתון שמתחממת יחד איתו.
מחלקים את הבצק ל-4 חלקים שווים ומרדדים כל חלק לסגלגל בגודל 25 על 18 ס"מ ובעובי כחצי ס"מ. אם הבצק מתנגד, נותנים לו 10 דקות מנוחה.
מעבירים את הסגלגלים לשתי פיסות נייר אפייה, שני סגלגלים על כל פיסה, מקפלים את שני הצדדים הארוכים כ-2 ס"מ פנימה לגלילים דקים ומסובבים את הקצוות אחד על השני, עד שמתקבלת סירה פתוחה שקצותיה סגורים לגמרי.
ממלאים כל סירה ברביע מתערובת הגבינות, עד גובה הדפנות ולא מעליהן, ומושחים את הקצוות בחלבון הטרוף.
מחליקים את נייר האפייה עם שתי הסירות הראשונות על התבנית הלוהטת ואופים 13 עד 15 דקות, עד שהקצוות זהובים כהים והגבינה מבעבעת במרכז.
מוציאים, יוצרים במזלג גומה קטנה במרכז הגבינה, מניחים בה חלמון וקובייה של חמאה ומחזירים לתנור ל-2 דקות, עד שהחלמון מתחמם ומתעבה אך נשאר נוזלי.
מגישים מיד ומערבבים על השולחן את החלמון והחמאה לתוך הגבינה החמה עד שמתקבל רוטב סמיך, קורעים מהקצה האפוי וטובלים. את שתי הסירות הנותרות אופים באותו אופן בזמן שאוכלים את הראשונות.
אחרי הצבא עבדתי שנה במסעדה קטנה בבולוניה, וחזרתי עם מכונת פסטה במזוודה ועם הרגל אחד שלא עזב אותי: לגלגל בצק כמעט כל יום. הלחם הגרוזיני הזה הוא לא איטלקי ואין לו שום קשר לפסטה, אבל הוא נכנס לרוטציה הקבועה שלי בדיוק מאותה סיבה. בצק רך, רידוד מהיר, קיפול שהופך אותו לסירה, וגבינה שנמסה באמצע כמו אגם קטן.
בגרוזינית קוראים למאפה הזה חצ’אפורי אדג’רולי, כלומר מאפה גבינה בסגנון חבל אדג’רה שעל חוף הים השחור. אצלי הוא יוצא בערבים שבהם אין לי כוח לעמוד על רוטב. מתוך הזמן הכולל, שעה וחצי היא תפיחה שבה פשוט לא עושים כלום, והעבודה בידיים היא חצי שעה בסך הכול.
למה זה עובד
- חלב ושמן זית בבצק במקום מים בלבד. השומן עוטף את גדילי הגלוטן ומקצר אותם, והבצק נשאר רך וגמיש גם אחרי האפייה, כך שהקצוות נוחים לקריעה ולא מתקשים לכדי קרקר.
- שתי גבינות ולא אחת. המוצרלה אחראית על ההמסה והמשיכה, והבולגרית מביאה את המלח והחמיצות שהגבינה הגרוזינית המקורית, סולוגוני, נותנת. מוצרלה לבד יוצאת תפלה וגומית, בולגרית לבד יוצאת גבשושית ומלוחה מדי.
- חום גבוה באמת, על תבנית שחוממה מראש. ב-250 מעלות התחתית נאפית מיד והקצוות מזהיבים בתוך 13 דקות, לפני שהגבינה מספיקה להפריש שומן ולהישרף. בחום בינוני מקבלים סירה חיוורת ששוכבת בשלולית שמן.
- החלמון נכנס בסוף, אחרי שהגבינה כבר מבעבעת. הוא מתחמם ומתעבה מעט אבל נשאר נוזלי, ולכן הוא הופך לרוטב ברגע שמערבבים אותו עם החמאה.
טעויות נפוצות
- בולגרית רטובה. גבינה שיוצאת ישר מהמלח מכניסה מים שמצטברים מתחת לגבינה ומרטיבים את תחתית הבצק. מפוררים, מניחים על נייר סופג ומייבשים לפני הערבוב.
- קצוות שלא נסגרו. זו הטעות שהורסת הכי הרבה סירות. אם הקצה רק מונח ולא נלחץ, הוא נפתח בחום והגבינה נשפכת.
- מילוי גבוה מדי. הגבינה צריכה להגיע לגובה הדפנות, לא מעליהן, כי היא מתפשטת ונוזלת באפייה.
- תנור שלא חומם מספיק. 20 דקות חימום מקדים עם התבנית בפנים הן מינימום. סירה שנכנסת לתנור פושר נשארת לבנה וקמחית.
- חלמון מההתחלה. הוא מתקשה לגמרי במהלך האפייה ומאבד את כל התפקיד שלו.
תחליפים וגרסאות
- סולוגוני אמיתי: מי שמגיע לחנות גרוזינית מחליף חצי מהמוצרלה בסולוגוני מגורר. זה הטעם המקורי, מלוח וגמיש יותר.
- במקום בולגרית: צפתית מלוחה או קשקבל מגורר. קשקבל שמן ומלוח יותר, ולכן מקטינים את החמאה ל-20 גרם, קובייה קטנה לכל סירה.
- לילדים: מכינים בלי חלמון ובלי חמאה, רק גבינות. יוצא כמו פיצה לבנה בצורת סירה, והם אוכלים את הקצוות ביד.
- עם תרד: מוסיפים כוס תרד מאודה, מנוקז היטב וקצוץ, לתערובת הגבינות.
- בצק קנוי: בצק פיצה טרי מהמעדנייה עובד בלי בעיה וחוסך את שעה וחצי התפיחה, כך שנשארים רק הרידוד, המילוי והאפייה.
שמירה והכנה מראש
הבצק מתנהג יפה מאוד במקרר. אחרי הלישה מכניסים אותו מכוסה למקרר עד 24 שעות, מוציאים כשעה לפני הרידוד כדי שיתחמם ולא ייקרע, והטעם יוצא עמוק יותר. גם תערובת הגבינות נשמרת בקופסה אטומה במקרר יומיים, ושלושת החלבונים שנותרו נשמרים במקרר עד שלושה ימים ונכנסים לחביתה. הסירות עצמן נועדו להיאכל מיד, אבל אם נשארו, הן נשמרות מכוסות במקרר עד יומיים ומתחממות בתנור 200 מעלות כ-6 דקות. במיקרוגל הבצק נעשה רך וספוגי, אז עדיף להימנע.
שאלות נפוצות
איך אוכלים את זה נכון?
מערבבים את החלמון והחמאה לתוך הגבינה החמה עם מזלג עד שמתקבל רוטב סמיך ואחיד. אחר כך קורעים חתיכות מהקצה האפוי, טובלים בפנים ואוכלים. את שולי הסירה משאירים לסוף.
החלמון נשאר נוזלי, זה בסדר?
הוא מתחמם מהגבינה הרותחת אבל לא מתבשל לגמרי, וזו הגרסה המקורית. מי שמעדיף חלמון מבושל לחלוטין מחזיר את הסירה לתנור ל-3 עד 4 דקות נוספות, ואם הקצוות כבר כהים מנמיכים ל-200 מעלות, עד שהחלמון אטום ואינו נוזל כלל.
אפשר להכין סירה אחת גדולה במקום ארבע?
אפשר. מרדדים את כל הבצק לסגלגל אחד בגודל התבנית, מאריכים את האפייה לכ-20 דקות ומניחים במרכז 2 חלמונים ואת כל החמאה. הסירות האישיות נאפות אחיד יותר והקצוות שלהן יוצאים פריכים, ולכן אני נשאר איתן.
למה הבצק נקרע לי ברידוד?
כמעט תמיד כי הוא לא נח מספיק. בצק שלא השלים תפיחה או שגולגל ישר מהמקרר מתנגד ונקרע. נותנים לו 10 דקות מנוחה מכוסה על השיש, ואחר כך הוא נמתח בלי התנגדות.



הכנתם? ספרו לנו איך יצא